שלושה שותפים באדם
אמרילו, טקסס – אוקלהומה סיטי, אוקלהומה
בזה החדר עברו השעות לאטן.
זכיתי להצחיקה עד דמעות, וגם לחשוק שפתיים בסבלה.
היו לנו בו שיחות אחרונות ארוכות על מגוון נושאים, בעודנו שומרים על אופטימיות, מתפללים לרפואה, ונלחמים במחלה האכזרית, כל אחד ממקומו, תוך תקווה שברגע הבא אולי תבוא התאוששות.
אך בדיעבד ניכר שהתכוננו גם לקץ הימים.
כדרכה, ובהיותה תמיד נותנת ומעניקה, עצמאית ולא תלויה באחרים, חשה אמא אי-נוחות רבה להיות "מהמקבלים ולא מהנותנים", עת היתה מטופלת על ידינו ועל ידי כלל הצוות.
אמרתי לה באותו הזמן, שכל מה שהיא מקבלת ואי פעם תקבל מאיתנו, זו אך טיפה קטנה באוקיינוס, לעומת מה שקיבלנו ממנה.
ומאז, ובייחוד בשעות הבוקר המוקדמות בהגיעי אל חדר 17, הייתי קורא אליה: "מה שלומך הבוקר, אוקיינוס"?
והיא חייכה חיוך מרוצה. והשלימה.
שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים בָּאָדָם.
שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים בָּאָדָם.
אִמּוֹ וְאָבִיו,
וּבוֹרְאָם.
וְשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת
נִ רְ קֶ מֶ ת,
לְ אִ טָּ הּ.
חֻ לְ יָ ה,
אַ חַ ר
חֻ לְ יָ ה.
וְהַמְּקַבְּלִים,
מוֹסְרִים.
וְהַמַּעֲבִירִים,
מְקַבְּלִים.
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (8).
מְלמֵַּד החָכָם (9): שְׁמַע בְּנִי!
-מוּסַר אָבִיךָ.
וְאַל תִּטֹּשׁ!
תּוֹרַת אִמֶּךָ.
שְׁמַע בְּנִי! וּרְאֵה.
מָהַ שֶׁקִּבֶּלַּתְּ רָחָב רָחָב,
וְעָמֹק.
מִי יְכִילֵנוּ?
יָמִים כְּלֵילוֹת
שָׁנִים רִאשׁוֹנוֹת
שָׁנִים אַחֲרוֹנוֹת.
חַיִּים.
רָחָב מִנִּי יָם,
עָמֹק מִנִּי תְּהוֹם.
חוֹב,
לְעוֹלָם לֹא יֻחְזַר.
וְכָל מַתָּן כְּנֶגְדּוֹ
כְּטִיפָּה בְּמֵי נָּהָר.
8 - זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. (בראשית ה', א')
9 - שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. (משלי א', ח')