לילות אחרונים - ליל תשעה באב
אוקלוהומה סיטי, אוקלוהומה
בצהרי יום תשעה באב, יום חורבן שני בתי המקדש, ולאחר כשבועיים של חיפושים, ניסויים ותהייה, אובחנה מחלתה של אמא באופן סופי ונחרץ.
ברם, הלילה שקדם לאותם צהרי יום, היה הקשה שידענו עד אותו זמן. באותו לילה בלתי נגמר, סבלה אמא מחום גבוה ומצמרמורות עזות ובלתי נשלטות. ואני עמדתי מעליה, וניסיתי להקל על סבלה בכל דרך.
תשעה באב של צום, צמא וסבל, בלילה חשוך שבו כמו עצר הזמן מלכת.
מעתה תתווסף לתאריך זה גם משמעות אישית לזכר כל שהיה, עת הייתי עם אמא מערבו של אותו יום ועד לערב הבא.
לילות אחרונים
בַּיִת רִאשׁוֹן וְגַם בַּיִת שֵׁנִי,
וְאַתְּ רוֹעֶדֶת בְּכָל מְאוֹדֵךְ.
עוֹד גְּזֵרָה בֵּין גְּזֵרוֹת
בִּנְיָנִים שֶׁל דּוֹרוֹת.
לַיְלָה אָרֹךְ
לְאֵין קֵץ.
לֵיל צוֹם, מְצוּקָה,
לֵיל יִרְאָה.
לֵיל חֶסֶד,
וּגְזֵרָה עַל רָאשִׁי.
לֵיל ט' בְּאַב שְׁנַת תַּשְעַ"ז
נֶהֱפַךְ מֵעַתָּה לְאִישִׁי.
לֵיל רָעֲדָה וְלֹא פַּחַד,
לַיְלָה שָׁחֹר וְאָפֵל.
כְּאִלּוּ כָּל הַדּוֹרוֹת עַל כְּתֵפֵינוּ,
אָנָּא מִמְּךָ...
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל!
וַאֲנִי עוֹמֵד מֵעָלַיִךְ,
מְנַסֶּה לְהָקֵל עַל סִבְלֵךְ,
אַךְ קָצְרָה יָדִי גַּם הַפַּעַם,
וְעוֹד שָׁעוֹת, וְנֶחְרַב עוֹלָמֵךְ.