ליוויתי אותך וליווית גם אותי
אוקלוהומה סיטי, אוקלוהומה
המשנה באבות מלמדת את דברי התנא רבי יעקב ע"ה: רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי
שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין (13):
ומפרש הרמב"ם ע"ה (שם): "טרקלין הוא ההיכל, ופרוזדור הוא בית שער.
והמשל מבואר והכוונה ידועה שבעוה"ז יקנה האדם המעלות שבהן יזכה לעוה"ב, כי זה העולם אמנם הוא דרך ומעבר לעוה"ב".
כבר הזכרתי איך התעלתה אמא בימיה הקשים והמחישה בפועל עד כמה יכול אדם להיות רם מעלה גם במצב גופני כה קשה.
איך התייחסה באדיבות ובחום לכל מי שניגש אליה או טיפל בה.
תמיד אזכור איך התעוררה ביממתה האחרונה עלי אדמות, ובמצב של אפיסת כוחות ומבלי יכולת להזיז איבר, אמרה מילה טובה לאחת האחיות מששמעה את קולה, לאחר מספר ימים שזו לא היתה אצלה.
איך יכלה לחדור ללבו של כל אחד שבא עמה במגע.
אין הדבר אפשרי לולא אדם עובד על עצמו באופן קבוע בימי חוזקו. ואמא תמיד עמלה לתקן עצמה והיתה עסוקה תדיר בחשבונות נפש.
בשיחות ארוכות שהיו לי עמה במהלך השנים, וגם בבית החולים, דיברה והזכירה את חשיבות הדבר עבורה, ואיך שהיא עובדת על עצמה בנושא זה או אחר.
ומה לקח הוא זה. ההכנה בפרוזדור משמעה ניסיון אמיתי בעוד כחנו עמנו להיות טובים יותר ולו במעט, להכיר עצמנו בעוד נימה, להיטיב עם הסובבים אותנו עם עוד נתינה.
החיים הם כאן וההזדמנות היא עכשיו. ובדיוק כמו שהמתעמל בקביעות משפר את גמישותו וכושרו הגופני, כך המאמן את נפשו מְסַגֵּל לעצמו עוד מעלות בתחומים בהם רוצה להשתפר, ואז החיים, או כמשל שטבעו חכמינו, הפרוזדור, סלולים ובהירים אל מול דעת האדם.
13 - מסכת אבות, ד' ט"ז
ג.
עֵדִים לִגְבוּרָה, הִתְגַּבְּרוּת.
עֵדִים לְעֹשֶׁר,
לְשִׂמְחָה בְּחֶלְקֵנוּ.
עֵדִים.
הַאִם הָיָה בָּנוּ כְּבוֹד כָּל אָדָם?
וּמַהוּ סַךְ מַעֲלוֹת מִדּוֹתֵינוּ.
וְאַתְּ, אֵם, יָפִית בְּכֹל אֵלֶּה,
בְּהֵן-צֶדֶק עֵד אָנֹכִי.
מְנַגֵּב עוֹד דִּמְעָה
וּמֵנִיד אֶת רֹאשִׁי,
הֲיִי נָא מְלִיצַת יֹשֶׁר
גַּם לִי.
ליוויתי אותך וליווית גם אותי
א.
לֹא בֶּגֶד, לֹא נָעַל,
לֹא קִירוֹת,
תַּכְשִׁיטִים,
לֹא מַטְמוֹן שֶׁל זָהָב,
וְלֹא הוֹן אוֹ כְּסָפִים.
הַכֹּל כָּאן נִשְׁאַר.
אֵין דָּבָר נָע
בְּהַגִּיעַ אָדָם קֵץ יָמִים.
וְהָעוֹבְדִים לִהְיוֹתָם יְשָׁרִים,
בְּמוֹתָם
נִקְרָאִים הֵם
חַיִּים.
מְלַוִּים הָאָדָם אַךְ צְרוֹר מַעֲשִׂים,
מִבַּעֲדָם תְּכַנֵי נֶפֶשׁ נִצְפִּים.
מַעֲלוֹת וְדַעַת שֶׁרָכַשְׁנוּ,
עֲדֵי-עַד עוֹלָמֵנוּ צוֹרְפִים.
ב.
מַמְשִׁיךְ הַזִּימּוּן,
כָּךְ לִמְּדוּ חֲכָמֵינוּ,
והְִנּהֵ
כּבְָר עָבַרְתְּ
לַטְּרַקְלִין.
וְלִוִּיתִי אוֹתָךְ בַּפְּרוֹזְדּוֹר
בְּדַרְכְּךְ לְהֵיכַל עוֹלָמֵךְ.
אַךְ מִצַּד הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹמַר,
שֶׁלִּוִּית גַּם אוֹתִי
לְצִדֵּךְ.
כִּי כֻּלָּנוּ עֵדִים שֶׁל קְרוֹבֵינוּ,
גַּם בַּחוּץ, גַּם בְּחַדְרֵי חֲדָרִים.
עֵדִים גַּם לָעֹמֶק לִבֵּנוּ,
מִי בְּיֹשֶׁר,
מִי בְּאַמְתַּחַת כְּזָבִים.
וּבְקִצָּהּ שֶׁל דַּרְכֵּנוּ
עֵדִים לְעַצְמֵנוּ,
וְאָז הַפֶּה וְהַלֵּב
כְּבָר שָׁוִים.
הַאִם בְּיֹשֶׁר?
אוֹ בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים?
הַאִם מִנְּקֻדַּת אֱמֶת?
אוֹ בְּדִמְיוֹנוֹת וּפְחָדִים?
וְהָרְגָעִים הַלִּכְאוֹרָה קְטַנִּים,
הֵם בְּפֹעַל
הַגְּדוֹלִים בַּחַיִּים.
והְשִַּׁגרְָה
מַשְּׂאַת לֵב בְּרוּכָה.
וְאַתָּה
דַּע לְךָ.