חַשֵב דרכיךָ
נאשויל, טנסי – סינסינטי, אוהיו
יודע אני שבהיבטים חשובים בחייה, הצליחה אמא מאוד.
היו לה חברויות טובות, מערכות יחסים קרובות עם ילדיה ונכדיה בהם השכילה לקשור עם כל אחד ואחת קשר אישי מיוחד, עקב כי היטיבה לחדור לעומק נפשו של כל אדם.
מידותיה הטובות ועדינותה אפשרו לכל שהיה מולה להרגיש חשוב ומיוחד.
היא עסקה כל ימיה במידה כזו או אחרת ביצירה, ואהבה את שעשתה.
ובהיבטים אלה היתה עשירה מופלגת, שכן שמחה בחלקה עד מאוד.
בכל אחד ואחת. בכל קרוב, בכל חַבֵרה, ובכל יצירה. ותהא גם זו נחמתי. דומה שגם כאן יש לקח חשוב ביחס לאדם.
אם שואף האדם לְיַשְׁרוּת, אזי עליו לנסות שיהיו מעשיו נובעים מפנימיות הלב, מתוך ענווה, בעיניים פקוחות ומתבוננות, ומתוך חתירה לזהות מה נכון עבורו ובכלל.
נראה לעניות דעתי, שראוי לאדם לכוון עצמו לשיפור פנימי מתמיד, על ידי שיעיין לעתים תדירות במצבו ובהשקפת עולמו, אולי כל פעם בנושא אחר שבה, ואולי גם מדי פעם ביסודותיה.
דומה, שאם לא יעצור להתבונן ולברר מניעי מעשיו ומהותם, ובמקביל לעשייתו ישאף גם להשלים עם חלקו בעולם ולהגיע לשמחה בו, אזי עלול יום אחד לגלות איך חלפו ועברו דברים שנראו כחשובים, אך למעשה היו אך חיצוניים ושטחיים, והתגלו כעשן כלה.
הנותן אדם דעתו לעמוד על נטיות נפשו ואופיו? ולאשר משתמע מכך, והוא העשרת הנפש בהתאם למהותה ולמתנותיה? העומד אדם על מידותיו, משתמש בהן מחד, ומשפרן מאידך? השוהה הוא די זמן עם אשתו וילדיו?
האם מקדיש זמן במערכות היחסים שלו עם קרוביו בבית ומחוץ ובהבנת מהותן? חברויות אמת? חסד לזולתו? המקיים את חלקו שניטע בו?
נדמה שאצל רוב בני האדם, חשיבה ממוקדת בעניינים אלה, שלא כצל חולף, היא לכל היותר משאת לב, וכזו שבדרך כלל "אין זמן" להתמקד בה באופן תדיר וקבוע. והנפש לא תִּמָּלֵא.
חשב דרכך
בְּנֵי אָדָם לְעָמָל יוּלָּדוּ (14) .
עָמַל גּוּפָם,
וְעָמַל נַפְשָׁם.
זֶה טָבוּעַ.
סוֹד בּוֹרְאָם.
כָּךְ נוֹצְרוּ,
כָּךְ יִצְמְחוּ,
וְהַבְּרֵרָה בְּיָדָם,
מָה רָאוּי לַעֲמָלָם.
בְּמָה יִמָּלֵא,
יֹקֶר נַפְשָׁם.
וְנֶפֶשׁ עָמֵל, בּוֹנָה בִּנְיָנוֹ (15) .
הוּא מַצָּבוֹ בְּבוֹא יוֹמוֹ.
שֶׁכֵּן אַחֲרֵי מַעֲשָׂיו
נִמְשַׁךְ לְבָבוֹ (16) .
בַּאֲשֶׁר יְהַלֵּךְ, יִהְיֶה.
וּבַאֲשֶׁר יִבְחַר, יִחְיֶה.
וְהָאָדָם אוֹמֵן עַצְמוֹ.
וּבַאֲשֶׁר יַרְגִּיל, יַתְמִיד.
אִם לֹא יַעֲצֹר מְאוֹצוֹ,
אֵיךְ יַשְׂכִּיל בְּתַכְלִיתוֹ?
קוּם אָדָם,
חַשֵּׁב דְּרָכֶיךָ!
כִּי לֹא לָעַד יְמֵי חֶלְדְּךָ.
14 - כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף (איוב ה', ז')
15 - נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ.(משלי ט"ז, כ"ו)
16 - "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" ספר החינוך, ט"ז