הקדמה

בי' באלול, תשע"ז ( 1 בספטמבר, 2017 ) נפטרה אמי האהובה, נאוה ליברמן ע"ה, אחר מאבק בן שבועות בודדים במחלה היפר-דלקתית חריפה.

המחלה התבטאה בהתקפה של המערכת החיסונית על שאר מערכות גופה עד כדי גרימת נזקים משמעותיים שהובילו, לדאבון לבנו, לפטירתה.
לצד ההתמודדות עם האבל ודרך שחזור של מעט מהחוויות והתחושות בתקופה שהובילה לפטירה, מבטאים העמודים הבאים מהלך מחשבה
פנימי-אישי במלל, בפיוט ובהגות. זאת לצד מספר לקחים אישיים הנוגעים לתכלית האדם, תפקידו והתנהלותו מול אתגרי הזמן, למהות היחסים בין
הורה לילדו ולמהותה של הנחמה.

ברוב שעות היום וגם בלילות רבים וארוכים. במהלך השבועות הצמודים יחד, היתה אמא בהכרה מלאה עד ימיה האחרונים, ועדיין בהירת מחשבה
ומודעת גם בשעותיה האחרונות, וזאת לצד ההיחלשות המהירה של גופה. כך יצא שזכינו לרגעים משותפים אחרונים ומיוחדים שנחרתו בלבנו לעד.
לצד לילות וימים קשים ביותר, היו רגעים רבים של קרבה, של עצב וגם שחוק, שיחות ארוכות, נשיאה משותפת בעול ותמיכה וטיפול באם אהובה, שהיוו מעט מזעיר מחוב גדול שלעולם לא יכול להיפרע ישירות.

בעצם ימי עריכת ספר קצר זה, ואך כארבעה וחצי חודשים לאחר פטירתה של אמא, הלך גם אבי אברהם ע"ה לעולמו באופן פתאומי.
עם לכתו של אבא, תם בית הורינו. אותו מקום ש"תמיד היה שם", כשורש משפחתנו, וכמוקד של חום, תמיכה וקבלה ללא תנאי, איננו עוד.

ההכרה בנקודה זו, מעצימה מחדש בימים אלה שלאחר השבעה על אבא ז"ל, אף את פטירתה של אמא, ואני מוצא עצמי מתאבל על העדר שניהם
כאחד, ועל העדרו של כל אחד לחוד.

למרות פטירתו של אבי, והאבל המחודש שפרץ לחיינו, לאחר שכבר הופיעו ניצני נחמה, החלטתי שלא לשנות דבר מגרסתו המקורית של "חדר 17",
ולהותירו כפי שהיה: תיאור אישי של כמה מהחוויות, הלקחים והתובנות הקשורים בלכתה של אמי.

יהי רצון שיהיו השורות הבאות לעילוי נשמת אמי יקירתי, נאוה בת ר' אבא ורבקה, עליה השלום, ולעילוי נשמת אבי מורי אברהם בן יעקב ואסתר,
עליו השלום, כמו גם עזר לנו ולכל האבלים באשר הם, שזוהי דרך כל בשר וחלק ממעגל החיים המבורך.