בֵּין הַמְּצָרִים

בכל אופן, עקב סמיכותם של אירועי י"ז תמוז ותשעה באב בימי חורבן הבית, נוהגים בישראל בתקופה זו שבין הצומות ומזה כאלפיים שנים מקצת הלכות אבלות, המתגברים בתשעת הימים שלפני תשעה באב.

​

בשנה שחלפה קיבלו ימים אלה גוון אישי ומיוחד, מפני שהם סימלו עבורנו את תחילת דעיכתה של אמא.

יומיים לאחר צום י"ז בתמוז, נבדקה אמא עקב תחושה רעה חוזרת ונשנית. התוצאות, שהגיעו ביום א', כ"ב תמוז, חייבו כבר למחרת היום זימון דחוף לבדיקה על ידי רופא מומחה למחלות דם. לאחר בדיקת מח עצם כואבת ויום ארוך במרפאה שבנו הביתה, ושם קרסה אמא והובהלה באמבולנס לבית החולים "מאיר" בכפר סבא.

כעבור חמישה עשר יום, בתשעה באב עצמו, בעת צהריים אפלים, הגיעו הרופאים לאבחון סופי של המחלה.

וכעבור שלושים ואחד ימים נוספים כבה האור.

משנה מסכת תענית ד', ו' (נוסח הרמב"ם): "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמישה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה בית תור ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה"